בגיל העשרים לחיי, הייתה לי ההזדמנות להכיר ולאחר מכן להתחבב על מספר גברים נשואים. זה נראה ככל הנראה תופעה נפוצה ומובנת. מאז ומתמיד, גברים בגילאים מבוגרים פנו לחיפוש אחר נשים צעירות ויפהפיות, כפי שהרצון הזה קיים מאז תקופות קדומות בהיסטוריה. גם אני הייתי נשואה בגיל צעיר, ולכן היו לי סיכויים גבוהים יותר לבצע היכרויות כאלה, במיוחד כאשר הייתי רווקה, ללא ילדים וללא מחויבויות זוגיות שיכלו להפריע. בכל מקרה, לאורך תקופה של לא פחות מארבע שנים, תדיר פגשתי גברים נשואים בגילאי ה-40, בעבודה או בהזדמנויות אחרות, שהתלוננו על חיי הנישואין שלהם, שיחקו עםי וקשרו איתי שיחות על חיי הזוגיות שלהם.
למרות שלא קיימתי איתם רומן, הפכנו לחברים והסיפורים שלהם היו דומים להפליא – רובם התחתנו בגיל צעיר, חלקם עוד בצעירותם המוקדמת, חלקם בשנות ה-20 שלהם, והיו להם ילדים. העניין המשותף בכל הסיפורים היה שהנשים שלהן איבדו את העניין במין, והמצב כיום, שהם היו בשנים ה-40 לחייהם, חיי המין שלהם ירדו לפחות לעניין חד-פעמי בשבוע, והם היו משועממים, מחפשים ריגושים או חוויות רומנטיות חדשות.
זהו תרחיש שגרתי שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש, ומדובר בסוג של שגרה משעממת ומייאשת. תקופה זו, שבה הציפיות וההנחות על חיי הזוגיות נוטות להתקלקל, מובנת, במיוחד כאשר ישנם ילדים, עבודות ותחומי אחריות רבים, שמסכימים לכנסת את כל כוחותינו. התחום המיני, שנחשב לעיתים כמדד מרכזי של הצלחה זוגית, נוטה להתעמעם או להיעלם גם משום שהאנרגיה ואנרגיות המתח נמצאות במקום אחר. רבים מהגברים, גם אלו שמתלוננים על חיי הנישואין, אינם משקיעים את המאמץ הנדרש כדי לשמור על הרומנטיקה והקרבה, והם אינם מנסים ליזום חוויות משותפות, להראות הערכה ואהבה או להעניק תשומת לב לפרטי חיי האשה והרגשותיה.
בתרבות שלנו קיימת תופעה נפוצה של גברים היוצאים בערבי גבריות, מתלוננים על נשותיהם ומחזיקים בדעות כי בזוגיות נשכח המין לתמיד. הסטריאוטיפ שהשבעתי קשור בכך שהנישואין הם לא עוד רומן או חווייה מאתגרת, אלא מעין מצב סטטי שגורם להחמצה של הרומנטיקה. באמרות שגרתיות בתכניות טלוויזיה, בסרטים ואפילו בשיחות יומיומיות, מתואר המצב כאילו שהחיים בזוגיות מחויבים להיות משעממים וחסרי התחדשות.
אני חשבתי באופן טבעי שהגברים האלו הם בעלי בעיה, והייתי שואלת את עצמי מה קורה איתן הנשים, מי הן, למה כזה חסר אכפת להן מחיי נישואין וממין. עם הזמן, אחרי שהייתי עדה שוב ושוב לסיפורים כאלה, התפתח לי פרספקטיבה חדשה – הגברים שמפחיתים את אחריותם על כך שהם אינם משקיעים בחיי הזוגיות הם אחראים חלקית לבעיות. האם הם באמת מנסים ליזום רומנטיקה, לבלות יותר זמן עם בת זוגם, להראות הערכה ואהבה באופן שוטף? ייתכן שיש מצבים שבהם אחד מבני הזוג מאבד את התשוקה בלי שאחר אחראי לכך, אך זה לא תמיד המקרה. רוב הפעמים, האחריות לשימור הקשר עלולה להיות משותפת. כל אחד ואחת מכם, הזוגות, צריכים להשקיע, ליזום ולשמר את העניין ביניכם.
החיים המזמינים אחרונים והרצון להצליח בכל התחומים – המשפחה, הקריירה, החברה והאישיות – יוצרים עומס ותחושה של חוסר זמן ואנרגיה. עם הגיל, תפקודי הגוף משתנים, והורמוני המין מושפעים מיריון, הריונות ושינויים טבעיים. חלק מהאנשים מרגישים שהכוח והמרץ שהיו להם פעם לריקוד ולחום בלב קצת נחלשים. משמעות הדבר היא שלא חייבים להתגרש או להיכנס למשבר, אך בהחלט יש צורך בשימור מאמץ משותף ביחסים. בני הזוג צריכים להשקיע במערכת היחסים, ליזום חוויות משותפות, לדבר על רגשות ולשים לב לפרטים הקטנים שמעוררים רומנטיקה ואינטימיות.
בדוגמה הזוגית שלי, אנחנו עובדים על מערכת היחסים שלנו ביום-יום, בכל פעם מחדש. אנחנו לא מגיעים לאותן רמות של התלהבות כמו בהתחלה, אך שומרים על התקדמות באמצעות אימונים משותפים, דייטים שבועיים, טיולים, שיחות, הודעות, חיבוקים וקטועים של זמן איכות יחד. כל אלה שומרים על הלהט ומחזקים את הקשר. כשהמאמץ משותף, היחסים נשמרים ומתרחבים. אם אחד מבני הזוג מוותר על המאמץ, הקשר והתשוקה עלולים להתדרדר.
כשאני משקיפה על אותם הגברים שהכרתי, אני מרגישה רחמים עליהם. אני בעצמי עוד כמה שנים צעירה יותר מהם, ואני חווה את השינויים שהגיל מביא עימו. תקופת החיים שאותם גברים ציינו כקשה, כבר מאחוריי, ואני מבינה שזוגיות טובה דורשת השקעה משותפת, אחריות ומאמץ של שני הצדדים. נישואין שלא מושקעים בהם כראוי עלולים להיכשל, והחיים מזמנים אתגרים שכל זוג עשוי להתמודד איתם. אך בסופו של דבר, זוגות שמצליחים להשקיע ולשמר את הקשר, יכולים ליהנות מקשר יציב ומספק לאורך שנים, גם בגיל המאוחר יותר. מרגע שהבנת שזוגיות היא עבודת צוות מתמשכת, תוכל ליהנות מחיים זוגיים מלאים יותר, גם כשהאתגרים מצטברים עם השנים.