נזכרתי בסיפור על איך החברים שלי החליטו להתחתן
אתה רוצה, לגרור חתול עם מנורה, אתה רוצה-לא לגרור, אבל זה היה המקרה…
זה היה זמן רב, כמו אחרי השנה השנייה. הייתה לי חברה, ורה – מעין כדור קופץ חיובי לנצח. היא ואני היינו חברים מאז התיכון, אבל לאחר סיום הלימודים עזבתי ללמוד בעיר אחרת, ורה נשארה בעיר הולדת קטנה. נשארה שם גם חברה גדולה בה בילינו.
והיה בחברה ההיא בחור ואסיה-מנהל גדול, גם אדם עליז ואדיב, הגיוני. והנה שני הכיפיות האלה, נערות השיחה עם ואסיה, די יצאו. “סנטה ברברה” טבעית: אז הם ביחד ואהבה עד הארון, אז נפרדו, ואז מישהו בגד במישהו, אבל הם סלחו זה לזה ובכלל… צפיתי בזה במשך שנתיים או שלוש, בסיפורים חוזרים של אמונה, כסדרה.
ואז יום אחד, כשהגעתי לעיר הולדתי, אני מקבל את החדשות המפוצצות: נערות ליווי, מראה לי בגאווה את האצבע הטבעת עם הטבעת, אומר שאול ואסיה הציע לי נישואין. השמחה היא העגלה והעגלה הקטנה, ההורים משני הצדדים שמחים, כולם מתכוננים לחתונה בקיץ. ובכן, כל הכבוד, בירכתי את האמונה, בירכתי את ואסיה, כולם מרוצים, אני עוזב עד הקיץ. אז התחיל הכיף…
“יריתי בחזרה” במפגש הקיץ, גלגלתי הביתה, עם הרצון לחוף הים, למנוחה ולמקלות של אמא עם בורשט. עם זאת, היא נלקחה במהירות למעגל על ידי ורה, שדרשה את החברה בהכנות לתאריך ה-X, שהתקרב במהירות של “ספסאן”של סנט פטרסבורג. למעשה, זה נשאר בדיוק 2 שבועות, אבל אתה עדיין צריך להזמין זר, לבחור מפות ועוד חבורה של זבל חתונה לא מובן לי, אבל חשוב מאוד. ובכן, מה לעשות, רדפתי באמונה בפרחוני, אספו” מטאטא ” כבד יותר, כדי לזרוק אותו לקהל, לא ניתן היה לפגוע בשושבינה אחת, אלא בזוג בבת אחת.
ואז אני שם לב שאיכשהו ההתלהבות של נערת השיחה חסרה: דפדפתי באטיות בקטלוג, תקעתי את האצבע באקראי בתמונה, שילמתי את המקדמה וזהו
אני זוכר שהתחתנתי עם מכר אחר: כל המוכרים התעלפו, קטלוגים הושלכו לחורים, עברו על דוגמאות ושוב הביאו את המוכרים-באופן כללי, פעילות חתונה קלאסית כזו. הנה… בקיצור, לא כל כך משהו באמונה.
נכנסנו למכונית, נסענו להביא מפות. ובפנייה נוספת, לאחר שדחפתי את נעלי הבית לרצפה (הוספדה-הציל-הוט-ז ‘ – היא-צודקת-אז-מסגירה), חברות עם תחושה מסגירה:
אני לא רוצה להתחתן בכלל!
אמ.. מה זאת אומרת? זה שבועיים עד החתונה. (אני מבין שאני לא מבין כלום)
אני לא רוצה! אני בן תשע עשרה, אני רוצה לבלות, לא לעמוד ליד הכיריים! ואסיה הוא בן בית, הוא רק רוצה לשבת בבית, וכדי שאשתו תסתובב עם שואב אבק וסירים. לא, אני אוהבת אותו, בגלל זה הסכמתי. אבל אני לא מוכנה מבחינה מוסרית.
אז אולי כדאי לדבר עם ואסיה?
מה אתה עושה? אם אני אומר לו את זה, הוא בהחלט יעזוב אותי!
בהבנתי האידיאליסטית של העולם, אם אנשים אוהבים אחד את השני, אז הם צריכים לדבר על הכל ובכנות. לדבר ולנהל משא ומתן, לעשות פשרות, וכל מיני דברים כאלה. בזמן שניסחתי את המחשבה הזו, ורה השלימה את שלה:
כן, והכל כבר שילם: מסעדה, אוכל, שמלה. גם ההורים שלי לא יבינו אותי.
אז מה? ניתן להחזיר את הכסף, לסרב לשירות. והורים.. ובכן, הם יתנפחו ויסלחו.
לא… ואסיה בהחלט תעזוב אותי אז.
כאדם חכם, החלטתי לא לטפס על זה עם מקל מטר, כדי לא להיות קיצוני אחר כך. תן לה להחליט מה היא רוצה או לא רוצה. למרות שניסתה בכנות לשכנע אותה לא לדבר איתי, אלא עם בעלה לעתיד. חסר תועלת.
אל תספר לו, בסדר?
אני לא אומר לך, אל תזדיין. אנחנו לא מדברים איתו.
ואסיה ואני באמת התקשרנו רק בחברה ברמה של “היי-ביי”. עם זאת, באותו ערב, ברגע שהיה לי נוח עם הספר, קיבלתי שיחה ממספר לא מוכר:
Inpwt, היי, זה ואסיה.
היי. קרה משהו? משהו באמונה?
לא… תראה, אנחנו יכולים להיפגש עכשיו?
נהואה?
אנחנו צריכים לדבר.
צ ‘ ויקה אמרה שזה יהיה משהו מעניין… כעבור עשרים דקות חתרתי למקום המפגש. ואסיה רמסה בעצבנות את השביל סביב הספסל.
בסדר. מה קרה?
היי. זה העניין… אני רוצה לדבר. אתה אדם כזה, אתה יכול לחלוק איתך משהו, אתה יודע להקשיב. אולי תוכל לייעץ לי על מה…
איפה נערות ליווי?
במועדון.
בסדר, בוא נשתף, מה קרה?
אתה מבין… זה העניין… אני לא רוצה להתחתן!
נחנקתי. שתקתי. הסתכלתי מקרוב על ואסיה. המנהל הגדול, שבקושי קיבלתי את הראש עד הכתף, התחיל לעשות תירוצים:
אני לא מוכן להתחתן. לא, אל תחשוב על זה, אני אוהב את ורה, אני אוהב את זה מאוד, בגלל זה הצעתי, היא חיכתה לזה. אבל אני לא רוצה את משרד הרישום הזה, אורחים, מסעדה, אני לא מוכן.
ואסיה… אז אולי כדאי לדבר עם ורה?
מה אתה עושה? אם אני אומר לה את זה, היא בהחלט תעזוב אותי!
הסתכלתי על ואסיה, הרגשתי כמו חולה קשצ ‘ נקו. חלק ממני צחק נפשית אקי אורלובסקי טרוטר. השניים התכנסו… זוג מגפיים. חלק אחר, לעומת זאת, חשב בעוויתות כיצד להמשיך. יש לי עיקרון: אני לא מספר לאף אחד את מה שהתבקשתי לא לומר. זו הסיבה שאני “אפוד מבין הכל” לחברים. כן, ולהיכנס למערכות יחסים של מישהו אחר… בקיצור, בשעתיים הבאות שכנעתי את ואסיה פשוט לדבר עם אשתו לעתיד. לכל מקום… לכל הוויכוחים הייתה תשובה אחת: “היא תעזוב אותי.”ולפרידה:
את רק נערת ליווי, בסדר?
אני לא אגיד לך.
כעבור שבועיים הם התחתנו. שנה לאחר מכן התגרשו. עם שערורייה, בתי משפט וחלוקת רכוש וחברים.
לאחר הגירושים, כשהשמירה על הסוד כבר לא הייתה רלוונטית, סיפרתי זאת לשניהם. ורה נעלבה, אמרה שאני חברה מזדיינת, כי היא לא סיפרה מיד. אגב, עד מהרה הפסקנו להיות חברות. ואסיה פישל, אמר שכן, שנה של חיים חבל, אבל הוא מבין אותי. למעשה, אנחנו עדיין חברים עם ואסיה. לפעמים אני זוכר לו את הסיפור הזה, ולמטרות מאלפות ופשוט לצחוק.
מוסר ההשכל של המשל הזה… ובכן, כן, הצעירים היו, טיפשים. וגם: למד לדבר בכנות עם “החצאים” שלך.