הפעם הראשונה שאני מתלבטת לזכור חווית הטרדה מינית הייתה כשהייתי בערך בת 11, לקראת גיל 12. נשמע מפתיע? זה לא באמת. במסגרת קמפיין ויראלי חדש בטוויטר, שהושק על ידי פרויקט הנשים “דיכוי יומיומי” (Everyday Sexism), בשימוש בהאשטג #WhenIWas, נשים משתפות חוויות דומות. עבור רבות, ההגעה לסיום הילדות מושפעת באופן חמור מההטרדות שנורמליות ומקובלות על ידי גברים וגברברים מבוגרים בחייהן.
בעוד שהזירה החברתית והתרבותית מצליחה לעיתים להציג את ההטרדה הזו כמשהו שולי או מקרי, בפועל היא חודרת חזק אל תוך חוויות היומיום של נשים צעירות. למשל, נשים רבות מציין כי משאירה חוויות שבהן הן נדרשות להתמודד עם הערות מילוליות, ליטופים או גירויים לא הולמים במקומות ציבוריים — במרכז הקניות, ברחוב, או במקומות בילוי. חוויות אלה, שהן לעיתים קרובות בלתי נהירות כי הן כה נפוצות, משפיעות על ההרגשה של נשים בצורה קשה ומעמיקה, ומביאות לבעיות בסיסיות כגון אובדן הביטחון העצמי ותחושת בטחון חוסר נוחות בכל סיטואציה יומיומית.
הפרויקט והקמפיין המלווה מנסים להעלות את המודעות לתופעה ולקרוא לפעולה לשינוי תרבותי. נשים משתפות את סיפוריהן כדי להמחיש עד כמה חסרות ההגנות המשפטיות והחברתיות, וכיצד ההטרדות הללו אינן רק הפרות פרטיות, אלא מעצירות את חופש התנועה וההתנהלות של נשים בכל יום.
יותר מכך, הקמפיין מדגים כיצד הטרדה מינית מתחילה כבר בגיל צעיר וממשיכה בחוויות קשות ומטרידות גם במהלך ההתבגרות. נשים משתפות על תחילתה של ההטרדה הסביבתית, כגון קריאות משפילות או הערות לגלוג, ולפעמים גם אקטים חמורים יותר שתפסו בהמשך מקום בחיים – כמו מקרים של תקיפה ואונס בגילאים הצעירים.
קחו לדוגמה סיפורים שהועלו ברשתות החברתיות, שבהן נשים תיארו איך הן נאלצו להתמודד עם הערות מגעילות, הטרדות וסכנות שונות, חלקן בגילים צעירים, כולל בגיל הילדות המוקדמת. למשל, תאור של ילדה בת 13 שהייתה מטרה לקריאות נאצה מהגברים הבוגרים ששהו במקום ציבורי, או צעירה בת 16 שנכנסה לאירוע והוטרדה מינית על ידי גבר שאנסה לבצע בה מעשה חמור. האירועים האלה מחייבים חשיבה מחדש על חובות ההגנה והביקורת החברתית כלפי דינמיקות שכאלה.
ברור שכוחות המורים, המאמנים ואפילו ההורים אחראים במידה רבה על ההגנה ועל המודעות לסכנות של נשים צעירות. לעיתים קרובות, ההורים והמחנכים מפספסים את תפקידם להגן על הילדים ולסייע ככל שאפשר במניעת התפתחויות מסוכנות. כך, ההיסטוריה ההטרדה אפילו מקבלת תפקיד חמור יותר באחריות המוסדות החברתיים והחוקיים, שעדיין לא מספיק פעילים בטיפול בתופעות של תקיפה, הטרדה ומיניות בלתי רצויה.
גם כיום, ההטרדה בדרכים השונות היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של נשים רבות, וגם אני עצמי חווה זאת לעיתים תכופות. למשל, פעם אחת עשרות צעירים זרים שחלפו ליד התקרבו אליי במרכז העיר כשהייתי מנסה להתקשר בטלפון, והחליטו לשפר את ההופעה שלהם על חשבוני על ידי העלבת שידלו והתבטאויות מעליבות בספרדית. דוגמאות כאלה מדגישות את הצורך המתמיד בשינויים תרבותיים וחברתיים שמאפשרים תקשורת מכבדת והגנה אמיתית לנשים.
אנשים שונים ממציאים דרכים להתמודד עם ההטרדות ברחוב. חלקן משיקול חינוכי, כגון להאיר לעבר הגבר המטריד ולנסות להעלות את מודעותו, אך אצלי, כמו אצל רבות אחרות, הדרך היא להיפטר מהעומס של ההטרדות בצורה של סינון והתעלמות. אני מנסה לא לאפשר להטרדות לתפוס מקום במיינד שלי, כי הן לא שוות את זה, והן אינן ראויות להתייחסות יותר מידי. רבים מחברותיי מוקיעות את ההטרדות ומודיעות שלא נאפשר להן לנהל את המחשבות והרגשות שלנו.
אני מקווה מאוד שהדור הבא לא יצטרך למצוא את עצמם מפתחים את אותן אסטרטגיות והתמודדות עם הטרדות, אלא יזכו לסביבה בטוחה ומכבדת יותר. זו המטרה הגדולה שנמצאת לנגד עינינו, לקדם חינוך, חקיקה, ומודעות ערביות לנושאים של מין, פרטיות וזכויות נשים.