איך היית מרגיש אם מישהו היה מייעץ לך לשנות את צבע השיער שלך לצבע אחר, בטענה שזה יגרום לך להיראות טוב יותר? או שמא היה מציע לך לנסות סגנון שונה של עיצוב שיער, לגוון את התכשירים שאת משתמשת בהם לפני יציאה החוצה? סביר להניח שהתגובה שלך הייתה לא חיובית, ואולי אפילו כעס. כולנו יודעים שהרצון לעשות שינויים חיצוניים כזה אינו קל ויכול להתעורר תגובה שלילית, כי זה נתפס כהתערבות חיצונית במראה שלנו, מבלי להבין את ההשלכות או ההקשר הרגשי של זה.
ולמה זה כך? בהקשר זה, נעסוק בדוגמה הממחישה את ההבדל בין הערכה עצמית חיצונית לבין ניסיון של דמות בתרבות שלנו לשנות את עצמה כדי להתאים לסטנדרטים חיצוניים. הנתון הזה מעורר מחשבה על ההשפעות החברתיות והתרבותיות שיש להן על ההחלטות שלנו לגבי איך להציג את עצמנו לעולם.
התפרצות של ביקורת והערכה עצמית מחוץ לגבולות ההיגיון
דוגמה עכשווית לכך היא סיפור על אישה בשם טקאקה אלן, אומנית איפור בת 22 מאדלייד, אוסטרליה, שחווית תקשורת בלתי צפויה עם מישהו שהכיר באמצעות אפליקציית היכרויות. לאחר דייט שהתחיל בחיבה, הוא שלח לה הודעה שהייתה קיצונית ובלתי מקובלת לחלוטין: הוא הציע לה לנסות לבהיר את צבע עורה על ידי שימוש בחומרים רעילים, במילים האלה ש”אם היא בהירה יותר, היא תיראה יותר יפה.”
ההודעה הזאת נשלחה באופן ישיר והוגדרה על ידי טקאקה כעלבון קשה, שכן היא עצמה מגדירה את עצמה כמי שהיא מעורבת במערכות יחסים עם אנשים מתרבויות שמעריכות קודם כל את הטבע שלה ומחזיקות בערכים של גיוון וקבלה עצמית. היא סיפרה שהיא הייתה בהלם מוחלט מההודעה שזו הייתה חווייה כואבת שמעוררת מחשבות על הלחצים החברתיים המופעלים על קהילות של צבע, וההגבלות שהחברה מציבה על יופי והתפיסות אודות הרקע התרבותי של כל אחת ואחד.”
במעמד זה, היא גם הבהירה את המושגים של יופי בחברותיה ובתרבות שלה, את ההתמודדויות שהיא חווה כחלק מיחסים ומעולמות שנוטים לשלול ולשפוט על פי צבע העור של אנשים, תוך שהיא מדגימה את ההתנגדות והעימות המובנים בקונפליקט הזה.
תגובות והתגובה של קהילה תומכת
התגובה שלה לא הייתה רק מילולית אלא גם תוספת למחויבות שלה לקהילה האישית והחברתית. היא פרסמה פוסט בפייסבוק בו הסבירה את ההסבר המעמיק שמאחורי רגשותיה, ואף התייחסה לחברה ולמערכות המודרניות שממשיכות לקדם סטנדרטים של יופי שנקבעים על ידי מערכות של היסטוריה והגמוניה תרבותית. היא הצהירה כי היופי האמיתי טמון בהגינות והערכה עצמית, ולא במושגים חיצוניים שהחברה מנסה להכתיב.
בנוסף, היא מזכירה שהמשפטים והפרקטיקות של הצעת הבהרת העור משקפים את המציאות הקשה שחלק מהאנשים צריכים להתמודד איתה, והן משקפות את הקשר בין הזהות והיופי לבין ההקשר החברתי והתרבותי שבו הם מתנהלים. היא מציינת גם כי המאבק היא חרב פיפיות, שהרי נוצרת סביבה שבה אנשים מקבלים חיזוק על היותם הם עצמם, אך גם מתמודדים עם לחצים תמידיים לשנות את עצמם כדי להתאים לסטנדרטים סוציאליים ותרבותיים.
חשיבות השיח והמודעות החברתית
המקרה של טקאקה מחדד את הצורך החשוב בשיח פתוח על סוגיות של גזע, יופי והדימוי העצמי. הוא מדגים עד כמה ההבנה וההכרה במורכבות של זהות האדם יכולות לתרום להפחתת לחצים וליצירת סביבה חברתית מקבלת יותר. זהו תזכורת לכך שלמרות שישנם סטיגמות וסטנדרטים שהחברה מנסה להקים, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לבחור להיות גאים בעצמם ולעודד את סביבתם לעשות כן.
ולבסוף, חשוב לומר שהמאבק על קבלת העצמנו והכרת הערך שלנו כפי שאנחנו הוא לא רק אישי אלא גם קולקטיבי. הוא דורש מודעות לנושאים חברתיים, קבלה של שוני ועלייה על הקשיים והלחצים שהחברה מציבה בפנינו. באמצעות שיח פתוח, תמיכה של קהילות ומודעות עצמית, אפשר לבנות חברה שבו כל אחד ירגיש נוח ומאושר להיות עצמו.