במדינה כמו אוקלוהומה, קיימת פרשה יוצאת דופן שמעלה שאלות קשות בנוגע לחוק ולמהות ההגנה על קורבנות תקיפות מיניות. מקרה זה מתמקד באמירה מפתיעה: לפי פסק דין של בית המשפט לערעורים, פעולה כמו סקס אורלי בכוח כאשר האדם נתון לנטישה או מאבד הכרה, לא תיחשב לפעולת אונס. במילים אחרות, אדם שנוטל חלק במעשה כזה מבלי שהקורבן יכול להסכים, לא ייחשב כעבריין על פי חוקי אותו הזמן. מצב כזה מעורר תסכול רב ומחלוקות ציבוריות, שכן ההגדרה המשפטית של תקיפה מינית ומעשה רצח משותפת כוללת פעמים רבות את ההסכמה והיכולת של הקורבן לקבוע אם הוא מסכים או לא.
הדוגמה הספציפית שהובאה בפרשה עוסקת באישה צעירה בת 16, שנפגעה לטענתה מהתעללות מינית על ידי צעיר בן 17, לאחר שהעניק לה נסיעה הביתה. עדי ראייה ש שהו באותו הלילה במרכז הפארק תיארו את מצבה של הנערה ככבול לתמכרות לאלכוהול, עד כדי כך שהייתה צריכה להנשא למכונית. אחד ועדה שהיו במקום דיווח כי היא הייתה באי-שקט ונדמה שהייתה בהכרה חלקית בלבד. בהמשך, היא פנתה לבית החולים, שם נבדקה לנטילת דם ותוצאות הבדיקות קבעו כי DNA של החשוד נמצא בסביבת הפה שלה, מה שמבסס לכאורה את הטענה שמין אוראלי בוצע. החשוד טען כי הנערה הסכימה ליחסי מין אוראליים, אך היא עצמה טענה כי הייתה באמנזיה ולא זכרה את ההליך או את ההסכמה לקיומו.
המקרה קיבלה תיעוד מפורט אך הפתיע במיוחד את הקביעה של בית המשפט באוקלוהומה, שפסק כי “אין אפשרות לאונס בכוח כאשר הקורבן כה שיכור עד שאינו בהכרה מלאה בעת המעשה”. קביעה זו מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע להשלכותיה והאם היא משקפת את המציאות או מועדעת את האפשרות שהופכת את הזכויות והשליטה של הקרבנות לכרה נמוכה יותר. בפועל, הפסק הדין מעלה את הצורך לדיון נוקב באשר ליכולת המשפטית להגן על קורבנות חוסר ההסכמה במקרים של שיכרות או אובדן שליטה.
החוק באוקלוהומה, על פי פרשנות זו, עומד בסתירה לחקיקה המוגדרת באופן ברור על ידי ארגוני זכויות נשים וקבוצות למניעת אלימות מינית, אשר מונהגות על ידי הגדרה גורפת של תקיפה מינית הכוללת כל פעילות בלתי רצויה. למשל, ההגדרה שהיא הרחיבה בשנת 2012, כוללת את ההגדרה של חדירה, בכל נפח, של איבר גוף או אובייקט בנרתיק או לפי תיאוריה אוראלית, בלי הסכמה.
בהתאם, בארצות הברית קיימים ארגוני זכויות שמציגים הגדרות רחבות יותר, המדגישות כי כל פעילות מינית שלא הושגה בהסכמה או בניגוד לרצון המשתתפים, נחשבת לתקיפה. בהקשר של חינוך והסברה, קיימת אי-הבהירות בנוגע למהות ההסכמה, בעיקר כאשר מדובר במסים של השפעת סמים ואלכוהול, שמונעים מהקורבן להביע הסכמה מפורשת.
בשל כך, מקרה זה עשוי לשמש קריאת השכמה לדיון ציבורי ולרפורמה בחקיקה, כדי להבטיח שהחוק יוכל להגן על הנפגעות והנפגעים כראוי, ולסגור את הפרצות שמאפשרות לאשמים להימנע מלעבור עונש. ההכרה כי חוקים מיושנים, שמותירים פתח לפסיקות מנוגדות ולפרשנויות מעורפלות, מקשה על שימור ההגנה על הקורבנות ומעלות את הצורך בשינויים ממשלתיים וחברתיים.